"תנורגז" (1989) תעשיות בע"מ נ' בנימי

החלטה

1.לפני בקשת הנתבע (להלן: "המבקש") לחייב את התובעת - חברה בע"מ (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו בהתאם לסעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

2.בקצירת האומר, מדובר בתביעה כספית לתשלום סך של 120,299 ₪, נזק שנגרם למשיבה, לטענתה, כתוצאה ממחדליו של המבקש, אליו פנתה לצורך קבלת יעוץ, על מנת לקבל הסמכה לעמידה בתקן 2000 : 9001 ISO.

3.הבקשה הוגשה תחילה בתאריך 15/03/09 (להלן: "הבקשה המקורית"). לאחר שהמשיבה השיבה לבקשה, התקיים דיון ביום 16.11.09, בפני כב' הרשמת אוסילה אבו-אסעד, בסיומו התקבלה החלטה , בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, כי המשיבה תמציא מסמכים שיועברו לעיון ב"כ המבקש, ולאחר שיעיין בהם יודיע אם עומד הוא על בקשתו לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה.

ביום 7.01.10, הודיע ב"כ המבקש, כי הבקשה בעינה, אלא שלא ניתנה בזמנו החלטה בבקשה המקורית.

לאחר שהתיק הועבר אלי, הוגשה הבקשה דנן, שהוכתרה כ-"בקשה מחודשת...".

4.לטענת המבקש, קיים חשש כבד כי המשיבה לא תוכל לשלם הוצאותיו באם תביעתה תדחה.

לטענתו, עסקינן במשיבה, שחדלה להיות גוף כלכלי/מסחרי פעיל. סך חובותיה עולה על 323,000 ₪, כפי שלמדים מפסק-הדין שניתן בעניינה של המשיבה ב-ע"א (מחוזי חי') 27111-04-11 "תנורגז" (1989) תעשיות בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (11.10.11) (נספח ה' לבקשה); זאת ועוד, סעיף 353א לחוק החברות מקים חזקה לפיה המשיבה שהינה חברה בע"מ מחויבת להפקיד ערובה להוצאות.

עוד נטען, כי סיכויי התביעה קלושים, וכי טענות המשיבה אודות התחייבות המבקש להצלחתה במבדקים נדחו כבר בפסק דין חלוט. לטענתו, משך 5 שנים מאז הגשת התביעה, לא ניסתה המשיבה לקדם את הטיפול בה. בנסיבות אלה, ראוי לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשפט, אם תביעה תדחה.

5.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה מוגשת בשיהוי רב, ובמטרה לגרום לעיכוב הדיון, ומאידך סיכויי התביעה גבוהים. אין המדובר באותם מקרים חריגים, בהם תתקבלנה בקשות להפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקנות, שכן היא קיימת ופועלת, אינה נמצאת בקשיים כספיים, ויש לה נכסים הרשומים בארץ, והיא אך העתיקה את פעילותה ומשרדיה ממקומם הקודם. המשיבה טוענת, כי בהליך שהתנהל בבית משפט לתביעות קטנות, נידון אך עניין שכרו של המבקש; פסק הדין באותו הליך ניתן לפי סעיף 79א', והומלץ לה לתבוע את הנזקים להם טענה, בתביעה נפרדת. זאת ועוד, עילת התביעה הנוכחית נוצרה לאחר מתן פסק הדין ומתייחסת לנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהגותו ורשלנותו של המבקש.

דיון והכרעה

6.תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מורה לעניין המצאת ערובה, כי:

"(א)בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

במקביל, קיימת הוראה בחוק החברות תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") הגוברת על תקנה 519(א) לעיל בהיותה הוראת חוק ספציפית, וקובעת, כדלהלן:

"353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

7.מעיון בבקשה, בתגובה ובשאר כתבי הטענות, איני מוצא נסיבות המצדיקות סתירת החזקה.

נקודת המוצא הינה כי ניתן לחייב חברה להפקיד ערובה להוצאות, לבקשת הנתבע, אלא אם הוכיחה החברה כי היא בעלת כושר לשאת בתשלום הוצאות הנתבע ו/או במידה ונסיבות העניין אינן מצדיקות הטלת חיוב בהפקדת ערובה. השיקולים לחיוב בערובה פורטו בהרחבה בע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2009(1) 1936:

"סעיף 353א לחוק מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין:

מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת.

הדבר ייעשה לבקשת הנתבע.